View Comments

• בס"ד
  שלום דב
  ראשית כל הכבוד על היוזמה ועל הבלוג. זהו מיזם מבורך ואני בטוחה שתצליח.
  וכעת לשאלה שלי:
  יש לי מונחה כבת 19 (אני מקוה שעדיין אפשר להגדיר אותה תחת ההגדרה של בני נוער). היא הגיעה אלי עם בעיה שהיא הגדירה אותה כהתפרצויות עצבים, שאין לה שליטה עליהן. היא לא ידעה להגדיר לי מה המכשול וטענה שאין לה רווח. (מטרת על: להרגע. מטרה מעשית: לכתוב שירים).
  באחת הפגישות שלנו שאלתי אותה: אם היתה באה לך התפרצות עכשיו, מה היית רוצה להגיד? היא ענתה לי: קשה לי, עצוב לי. שאלתי אותה מה קשה לה והיא ענתה: השגרה.
  פרט חשוב נוסף הוא שלפני כ-4 שנים היא עברה אונס, וההתפרצויות התחילו כשנה לאחר מכן. היא לא יודעת להגיד לי איזה שינוי או אירוע משמעותי היא חוותה שגרם להתפרצויות להתחיל.
  בפגישה האחרונה שלנו העברתי לה את מפגש עם הילדה הפנימית, אולם היו לה המון המון התנגדויות, והיא לא יצרה שום קשר עם הילדה ולא ניהלה איתה שיחה בכלל. בהתחלה היא אמרה לי שכל פעם שהיא מתקרבת אל הילדה, גם היא וגם הילדה מתרחקות אחת מהשניה. אחרי שהנחיתי אותה להסתכל ממעוף הציפור, היא הצליחה ליצור קשר עם הילדה, אבל הילדה לא ענתה לה ורק הנהנה עם הראש. כל השאלות שביקשתי ממנה לשאול את הילדה, היא אמרה שהילדה רק מהנהנת עם הראש ולא עונה לה במילים.
  יצאתי מהמפגש הזה מאוד מתוסכלת ולמעשה אני מרגישה מאוד חסרת אונים בהנחיה הזאת. אם אני לא יודעת מה המכשול ומה הרווח, איך אני יכולה להתחיל לעבוד איתה?
  אני רוצה להמשיך במפגשים עם הילדות, כמו למשל מפגש הסירה או הרכבת, אבל על מה לעבוד איתה? על זה שקשה לה? מי אמר שהיא תסכים להכנס שוב לילדות ולמצוא סיטואציה ספציפית, אם היא לא רצתה לנהל שיחה עם הילדה? חשבתי אולי להעביר לה את טירת הילדות ולעקוף את הקושי שלה ע"י כך שהאשה החכמה בטירת הילדות היא זו שמכניסה אותה לטירה ולמפגש עם הילדה הפנימית. אבל מי מבטיח לי שזה אכן יעבוד?
  אני אשמח לקבל עצות מנסיונך העשיר כיצד אוכל להמשיך לעבוד איתה.
  תודה מראש.

  • שובי שלום,

    ראשית כל תודה על השתתפותך הפעילה.

    אפשר בהחלט להבין את התסכול ואת חוסר האונים שלך, ברגע שאבני היסוד של תהליך לא הוגדרו באופן ברור למונחה ולמנחה קיים קושי להוביל את התהליך.

    לגבי המונחה שאת משתפת ושואלת:

    1. גיל הוא לא הפרמטר היחיד שמגדיר אם מדובר בילדה, נערה או בוגרת, קיימים פרמטרים נוספים כמו למשל, בשלות רגשית, מודעות וכושר ביטוי.

    2. התחלת למפות מאד נכון וחשוב להנושא שועבדים עליו יהיה ברור לשתיכן לפני שממשיכות הלאה.
    היא הגיעה אלייך עם בעיה של התפרצויות עצבים, הגדירה כמטרת על רוגע (הערך שברצונה לממש בעזרת השגת המטרה המוחשית), ומטרה התנהגותית לכתוב שירים.
    חשוב לבדוק מה הקשר שהיא רואה בין השגת המטרה שלה לבין התפרצויות העצבים, האם היא רואה את זה כמכשול או שקיים מכשול אחר, מסכים איתך שמאד חשוב לברר איתה מה היא רואה כמכשול.
    במידה שקשה לה להזהות את המכשול, את יכולה לבקש ממנה דוגמה או מספר דוגמאות של מצבים בהם רצתה, התוונה או אפילו התחילה לכתוב שיירים, ולא הצליחה, זה נקטע, או לא הצליחה להשלים זאת.

    3. מכוון שהעבודה על העבר מתמקדת בעיקר על המכשול, לפני שאתן ממשיכות לעסוק בעבר, ועל מנת שההנחיה תהיה יעילה וממוקדת יהיה חשוב להגדיר את המכשול באופן ברור.
    יתכן שכניסה לעבר ללא מכשול מוגדר גרם לכך שהיא מעלה הרבה התנגדויות. ברגע שההנחייה בעבר ביא לא ממוקדת, יכולה להיות מאד מאיימת בעיקר למונחים שיש להם מספר נושאים לא פתורים בתופה זו של חייהם. על פי מה שאת מתארת פעלת נכון והוצאת אותה לא-חיבור וזה איפשר לה לתקשר עם הילדה לפחות בעזרת סימנים.
    לאחר שתגדירו מכשול את יכולה לחזור על המפגש עם הילדה ועל יתר הטכניקות העוסקות בעבר אך הפעם באופן ממוקד.

    4. בנושא האונס: על פי התאור שלך, היא לא הגיע אלייך על מנת לטפל בנושא זה. אך יתכן שבהמשך המפגשים זה יעלה. במידה וזה יעלה, אם כי ברצונה לטפל בזה, או בהקשר למכשול , יהיה צורך לטפל בטראומה.

    מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, המידה ויש שאלות נוספות, מוזמנת להוסיף תגובה כאן.

    שבוע טוב,

    דוב